עקבות ראשונים
כספים יהודים
העקבות הראשונים של החיים היהודיים בטירול נמצאו בתקופת ימי הביניים. מסמכים מראים כי בשנת 1297 היהודי מייסטרלינו היה גובה מיסים בעיר טול (הממוקמת מעל מרנו).
ב -1311 נוהל מפעל ייצור הכסף של מרנו על ידי בוניסק, יהודי יליד גורציה. וב 1403 יצחק ושמואל ובני משפחותיהם קיבלו את הזכות לנהל בנק.
Historical image of Brixen/Bressanone
Friedrich IV.
מסמכים מעידים גם על אוכלוסייה יהודית בבולצאנו. הדוכס האוסטרי, פרידריך הרביעי, רוזן מטירול, הידוע גם בשם "פרידריך בעל הכיסים הריקים", העניק את הזכות להנות מהגנתו הישירה לארבע משפחות יהודיות מבולצאנו. מכתב נוסף מ 1402 מעיד כי קספר משלנדסברג לווה 40 גולדן מהיהודים בבולצאנו.
.
בשנת 1520 הקיסר ההבסבורגי מקסימיליאן הראשון גירש את כל היהודים החיים בטירול בצו גירוש. רק היהודים שחיו בבולצאנו לא הושפעו מן הגזירה ולכן התיישבו שם יהודים נוספים מטירול.
רק כמה עשורים לאחר מכן, בשנת 1573, הרוזן מטירול סימן גם את היהודים מבולצאנו, ואת כל היהודים שהגיעו או שעזבו את העיר, על ידי ענידת "סמל היהודים", שהיה פיסת בד עגולה בקוטר 8,5 ס"מ שהיהודים היו חייבים לתפור ולענוד על בגדיהם.
אבן יסוד לתיירות שהניחה משפחת שוורץ
בראש ובראשונה בשל המחויבות הרבה של שלוש משפחות השתנתה חשיבותה של העיר מרנו וכל איזור טירול באופן יסודי בשנים הבאות ובעשורים הבאים: משפחות שוורץ, בידרמן וברמן. שמותיהם של משפחות אלה קשורים קשר הדוק לעובדה כי דרום טירול ומרנו במיוחד, שהייתה עיר מחוז קטנה וחסרת חשיבות, התפתחה למרכז תיירותי בעל מוניטין רב.
עבודה חלוצית נעשיתה על ידי משפחת שוורץ על ידי הקמת בנק פרטי בבולצאנו, ונתינת תרומות רבות לאיזור, כמו למשל, ההחלטה לתרום סכום ניכר של כסף לעיר ברסנונה לאחר שעברה שריפה הרסנית.
.
הודות להשקעות של משפחת שוורץ, התשתית לתחבורה בדרום טירול, טרנטינו ומרנו התפתחה במהירות.
בני משפחת שוורץ בנו תשתית לרכבת שהגיעה לאגם גארדה ופתחו קווי רכבות שנסעו מבולזאנו לקלדארו. מאוחר יותר הם עזרו גם בבניית הרכבת של מנדל.
בני משפחת שוורץ לא רק הקימו מסילות ברזל, אלא גם ניקזו וחפרו בנחלי הנהר אדיג'ה והקימו מפעלי בירה בברנרו, גריס ווילפיאנו.
The Schwarz brothers' brewery in Vilpian
Daniel Biedermann
כמו משפחת שוורץ גם משפחת בידרמן הקימה בנק פרטי במרנו במחצית הראשונה של המאה ה -19. במקור, האחים דניאל, יעקב ומוריץ בידרמן, שהתיישבו במרנו בסביבות 1832, באו מהוהנמס. בנוסף לבנק, דניאל בידרמן פתח משרד חליפין בעיר ומאוחר יותר גם מרכז בינלאומי לטיפול רפואי.
האחים בידרמן היו אלה שהציעו לשפר את התשתיות והאיכות הניתנת לתיירים.
בתוך פרק זמן קצר מאוד הבנק הפרטי ומשרד החליפין שהוקם על ידי משפחת בידרמן היה בין המוסדות הבנקאיים המפורסמים ביותר של המחוז כולו.
The bank D. & J. Biedermann
Sigmund Freudenfels was a Boemian merchant of Jewish descent, converted to catholicism in the 1880s in Meran. Here, together with Arthur von der Planitz and Karl von Grabmayr, he founded the Calville Export Company, which was one of the first fruit export companies in Tyrol. Apart from numerous honorary functions in various different fields Sigmund Freudenfels was also involved in the Council of Untermais. He died in 1905 and was buried in his adopted home. Similarly to the Biedermann brothers, their successor Friedrich Stransky, the Bermann family or Raphael Hausmann, Sigmund Freudenfels thus contributed to the fact that Meran made progression in developing its infrastructure, and, similarly to the above mentioned, a public appreciation of this interesting personality remains a desideratum.
Founders of Jewish Tourism in Meran
Restaurant Starkenhof
1873, יוזף וקתרינה ברמן חנכו את המסעדה הכשרה הראשונה במרנו: המסעדה הכשרה של ברמן.
המשפחה, שהגיעה במקור מקרומזיז, עיר באסטרן מורביה, התיישבה במרנו בשנת 1870 בקירוב.
בערך בשנת 1880 יוסף ברמן שכר את מלון שטרקנהוף והתחייב לכשרות. בדצמבר 1885 קנה יוסף ברמן את מלון שטרקנהוף, תמורתו הוא שילם 27.000 גולדן.
בבניין זה התקיימו ערבי שבת ואירועים יהודיים באופן קבוע.
Kosher Hotel Bellaria
ב -1905 רכש לאופולד ברמן, בנו של יוסף ברמן, את מלון בלריה. הרישיון לעבוד במגזר המלונאות הוענק לו רק כעבור ארבע שנים, בשנת 1909.
אישים מפורסמים מהחיים הפוליטיים והחברתיים שהו מאוחר יותר במלון בלריה, כמו למשל, הנשיא הראשון של ישראל, חיים וייצמן או סופרים כמו זאב ולדימיר ז'בוטינסקי.
לא כל בני משפחת ברמן עסקו בעסקי המלונאות. הרופא מקס ברמן, אחיו של לאופולד ברמן, פתח בית הבראה במרנו-מאיה אלטה ומאז 1893 התמחה במחלות עורקים ומחלות מין, כמו גם במחלות עצביות ופנימיות.
תכונה אחת היתה משותפת לכל בני משפחת ברמן: הם היו ידועים בתור אנשים נדיבים שתמכו תמיד במטרות צדקה. למרות זאת, בשנים שלאחר מכן, התאכזבה משפחת ברמן קשות מתושבי מרנו בשל התנהגותם נגד היהודים.
Jacob Jechiel Gans (Sara's brother) and the bridal couple Sara and Josef Bermann at their wedding on 13.4.1926 in the garden of the Bellaria
Purim at the Bellaria in 1923
The Jewish Sanatorium in Meran
הרעיון והרצון לעזור לאנשי הקהילה, זו היתה התוכנית שהגו בשנת 1893 שמטרתה היתה לעזור ליהודים עניים הסובלים משחפת ולהקים למענם בית הבראה בווילה שטיינר שהייתה שייכת לפרנץ פרדיננד קואי.
תרומות רבות אפשרו לבסוף לבנות בניין חדש, וב- 23 בינואר 1909 נחנך בפתיחה חגיגית בית-החולים החדש, שהצטייד במתקנים חדישים ביותר.
כל קומה היתה מצוידת באמבטיות עם מים זורמים חמים וקרים שבאותה עת עדיין היתה תופעה נדירה. האמבטיות, המקלחות והארונות היו עשויים אמייל והיה בידוד בין הקומות על מנת למנוע הדבקויות ממחלות שונות.
חוקי הכשרות היו מכובדים: מטבח אחד שימש את הכנת הבשר ומטבח אחר הוקדש רק להכנת מוצרי חלב.
בסוף שנות הארבעים נמכר בית ההבראה וכיום הבניין מארח דירות פרטיות ומשרדים ציבוריים של הממשל המחוזי של בולצנו.
Gallery
